מתחילים גן חדש
אמנם עבר מאז יותר מעשור, אבל אני זוכרת כאילו זה היה אתמול את היום הראשון של נבו, הבכור שלי- בגן של רחל.
ליתר דיוק, זה לא היה היום הראשון שבו שיחקנו יחד בגן ואחרי שעה המשכנו הביתה. אולי זה היה היום השלישי או הרביעי אחרי ימי ההסתגלות , אבל את הרגע הזה- שבו צריך לקום- ולצאת, לא לשעה , לא לשבת בצד אלא ממש להשאיר את הילד בגן וללכת- כאילו לא השארתי פיסה מהלב שלי מאחור.
אני זוכרת את הבכי שלו מאחורי הדלת, ואני זוכרת באופן לא פחות חד את הבכי שלי באוטו ברגעים שאחרי.
כי בעצם , זו לא רק פרידה מהילד - זו פרידה מתקופה שלמה. מהרגעים שהיינו כמעט תמיד יחד, מהמבט שאני הראשונה לפגוש כשהוא מתעורר. מהחיבוק שאני תמיד זמינה לתת , מהשליטה שלי על מי לידו, מי מנחם אותו.
זה מפחיד, זה מציף וזה גם מאוד מרגש. כי בתוך הדמעות יש גם את הידיעה שהילד שלי צועד אל עולם חדש שבו הוא ילמד להכיר חברים, להחזיק כפית בעצמו, לשיר שירים שלא אני לימדתי אותו- ולהתאהב גם במישהי אחרת- בגננת.
וכמו שהוא לומד להיפרד ממני- גם אני לומדת להיפרד (קצת ממנו). לתת לו לגדול, ולתת לעצמי לעשות גם דברים נוספים שהם לא רק להיות אמא שלו.
ומה בכל זאת אפשר לעשות כדי שיהיה קצת יותר קל
הכינו אותם מראש- שמרו את המידע קונקרטי ומדוייק ככל האפשר. למשל - תהיה לך גננת שקוראים לה... בגן יהיו בובות וקוביות.. שתפו אותם במידע במנות קטנות ולא בשיחה אחת ארוכה.
אל תעלמו להם. זה מקל עלינו רגעית כי אנחנו לא רואים את הבכי, אבל הם צריכים ללמוד את הדבר הכי חשוב- אנחנו הולכים- ואנחנו נחזור. סמנו טקס פרידה קצר - ותדבקו בו.
נסו להימנע מהבטחות לא ריאליות: "יהיה לך הכי כיף בעולם!" כולם יהיו חברים שלך!" - אולי זה נכון - אבל אולי לא. וצריך להיות מוכנים לכל האפשרויות.
פנים מוכרות: הגעתם למקום עבודה חדש. פתאום, מציץ מפינת הקפה- פרצוף מוכר מהעבר שקורא בשמכם ומציע לכם קפה וסיבוב במשרד. לפנים מוכרות יש יכולת להרגיע ולייצר התחלה קלה יותר. נסו ליזום מפגש עם ילד אחד או שניים מהגן- וגם לכם וגם להם, יהיו פנים מוכרות בימים הראשונים.
הילדים "קוראים" אתכם. בימי ההסתגלות, הראו לילדים שאתם מרגישים בנוח בגן, שחקו איתם בקוביות, תחליפו כמה מילים עם הגננת והסייעת. שהם ירגישו שאתם מרגישים בנוח.
תנו להם את הזמן שמתאים להם- לכל ילד, יש קצב משלו. האמצעי שלי, שחרר אותי למשל ביום הראשון ב"ביי אמא, לכי" - תנו להם לפעול לפי הקצב שלהם- אבל וודאו שהצורך בנוכחות שלכם - הוא הצורך שלהם ולא הצורך שלכם.
אל תעלמו להם- ואל תעשו פרידות מסטיק מתמשכות. הילדים צריכים לדעת אמת אחת פשוטה- הלכתם, ואתם תחזרו. פרידות "מסטיק" או העלמות שלנו- מקל עלינו רגעית, אבל לא עוזרות לילד. טקס פרידה (אחד) קצר- ולכו.
ובעיקר, נסו לזכור שגן ילדים הוא בסופו של דבר , מקום נהדר של צמיחה וגדילה. השהות בגן תיתן להם כלים אמיתיים ומשמעותיים לחיים- ידע, שירים, סיפורים, יכולת לריב ולהשלים עם חברים, לחכות בסבלנות לתורם, לחלוק עם אחרים ועוד ועוד, ולא פחות מכך- גם האימון בפרידה מאיתנו - הוא אימון משמעותי לפרידות גם בעתיד- מצעצועים , חברים, מקום מגורים וכל מעבר אחר- ועוד כלי משמעותי שייכנס לארגז הכלים הגדל שלהם.
תגובות